אחת העבודות המסוכנות ביותר בישראל היא עבודה כפועל בניין. למעלה מ- 150 פועלים יצאו לעבודתם בשנים האחרונות ולא שבו ממנה. רבים מהם יכלו להישאר בחיים אם הייתה הקפדה על כללי הבטיחות הנדרשים באתר הבנייה


נתונים מצמררים

חשוב לקרוא את הנתונים על מנת להבין את היקף התופעה. בשנת 2016 נהרגו 50 פועלים. בשנת 2017 נהרגו 35 פועלים. בשנת 2018 נהרגו 41 פועלים. גם בשנת 2019 מספר ההרוגים מתקרב ל40 הרוגים. בנוסף, בשנים הללו נפצעו בכל שנה עוד מאות פועלי בניין, ברמות פציעה שונות. חלק ניכר מהם לא ישובו לעבוד בתחום הבנייה, או אפילו לשוק העבודה בכלל. 

הרשויות שבסמכותן לטפל בתופעה הם מנהל הבטיחות במשרד העבודה ומערכת החוק והאכיפה, בתוכן המשטרה והפרקליטות. אם לשפוט לפי התוצאות הטרגיות, נראה כי כל הגורמים הללו אינם מטפלים בתופעה באופן המצופה מהם. בנוסף לכך, גם הכנסת שלא הואילה עד כה לחוקק חוקים נוקשים, המכילים סנקציות מנהליות וכלכליות במקרים של ליקויי בנייה חמורים, גם לה יש אחריות להימשכות התופעה הקשה. 

צו השעה: לייצר הרתעה 

לכולם ברור כי הדרך היחידה להביא לשינוי היא לייצר הרתעה שתגרום לקבלנים להעדיף את ההקפדה על כללי הבטיחות כי אם ייתפסו, הם יספגו קנסות כבדים ואתם הבנייה שלהם ייסגר לפרק זמן ממושך. המציאות כיום בפועל היא שאתרי הבנייה נסגרים למספר ימים זעום בלבד, וגם זה לא קורה בכל תאונה. אם לא די בכך, מספר הפקחים עדיין מצומצם מאוד ואינו יכול להתמודד עם כל כך הרבה אתרי בנייה. וגם כשהם כבר מפקחים ומגלים ליקויים, הקנסות אינם נגבים מהקבלנים. 

האם דמם של הפועלים זול בעיני הרשויות? קשה שלא לראות בתופעת תאונות הפועלים כחלק מתופעה רחבה יותר במסגרתה אינטרסים כלכליים ופוליטיים מכתיבים את הטון, ואת המחיר משלמים בחייהם עשרות בני אדם מידי שנה. האם העובדה כי רוב הפועלים ההרוגים אינם יהודים אלא עובדים זרים או ערבים מאיו"ש, יש  בה כדי להסביר את הנמנום המלווה את המערכת בטיפולה בתופעה? או שמא מדובר דווקא בקבלנים שיש להם ייצוג פוליטי בעזרתו הם מצליחים לעכב או לדחות תקנות חדשות וסנקציות נגדם? כך או כך נראה כי בהיעדר שינוי התופעה רחוקה מלהסתיים. 

המשטרה ומערכת האכיפה, כולל הפרקליטות ובתי המשפט מוכרחים לקחת אחריות ולהבין כי התנהלותם הנוכחים היא בגדר אבסורד. ההליכים המשפטיים כנגד קבלנים שהתרשלו נמשכים זמן רב מידי. יכולות לחלוף אפילו שנתיים מפתיחת החקירה ועד להכרעה בבית המשפט. בנוסף, הענישה יחסית מקלה ולא תואמת את העובדה שמדובר ב"מכת מדינה". 

סביר להניח שאם קבלן יידע כי ליקוי בנייה חמור שיביא לפציעת פועל שלו או למותו, יגרור ענישה קשה מאוד של מאסר בפועל נגדו, בנוסף להפסדים כלכליים משמעותיים, הוא יקפיד באופן טוב יותר על הכללים והנהלים ולא יחסוך במשאבים וכוח אדם או ברכישת פיגומים שאינם עומדים בתקן הנדרש. באמצעות חיזוק ההרתעה המדינה יכולה להציל חיי עשרות עובדים. 

קבוצת הפייסבוק למאבק הציבורי

בינתיים, יש מי שהחליטו להיאבק בתופעה. קבוצת פייסבוק בשם "הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה". בקבוצה חברים למעלה מ-6000 גולשים ומנהלת אותה ד"ר הדס תגרי העומדת בראש העמותה למאבק בתאונות העבודה. בין חברי הקבוצה נמנים בני משפחות של עובדים בענפי התעשייה והבניין וגם אזרחים נוספים אכפתיים. כמעט מידי יום הקבוצה מתעדכנת בעוד אירוע טרגי של פועל שנהרג באמצע יום עבודתו. חברי הקבוצה קוראים לשים את בטיחות העובדים בראש סדר העדיפויות ולהפסיק את הסחבת המשפטית בטיפול בקבלנים. הקבוצה קוראת להקמת תכנית לאומית למאבק בתופעה ודורשת להקים קו חם לטיפול בתלונות על הפרות בטיחות במקומות העבודה. 

אתר זה נבנה באמצעות